כאב כרוני/חן עין-הבר

כאשר נוצר בגופנו פצע פתוח התגובה האינסטינקטיבית של הגוף, על מנת למזער איבוד דם, היא כיווץ כלי הדם באזור הפגוע.
באותו אופן, הגוף למד להפעיל אינסטינקט של כיווץ שרירים באזור בו נוצר כאב. אלא שבמקרה זה, הכיווץ הפנימי כולא את הכאב, ואינו מאפשר לאזור הפגוע לשקם את עצמו.
כאשר מתפתח בגופנו כאב כרוני, משמעו כי קיים בגופנו אזור סגור וחסום. במקרה כזה, לא תמיד ניתן לדעת מה הסיבה המקורית לכאב, שכן הכאב כבר מזין את עצמו.
ככל שאזור הכאב יותר מכווץ כך הכאב גובר, וככל שהכאב גובר כך האזור יותר מתכווץ, וחוזר חלילה.

לכן, גם אם לוקחים כדורים המטשטשים את הכאב, אין הבעיה נפתרת מן השורש. שכן כל טריגר חיצוני יכול לגרום להתעוררות של כאב באזור החסום.
המקום נהיה רגיש, ולעתים נדמה כי הוצב בו שלט: “אין כניסה!”. אנו מונעים אפשרות לחדור אליו ולאפשר לו להיפתח, בשל סף רגישות גבוה.

מה שהגוף צריך במצב זה הוא קבלת מסרים של הרפיה לאותו אזור, זאת בכדי לאפשר הורדת מתח בשרירים.
כשאנו חושבים על הכאב אנו בעצם משדרים לגוף עוד מסרים של כאב, המורים לו להתכווץ באופן אוטומטי.
לעומת זאת, יש באפשרותנו לחשוב על רפיון. אין הכוונה לשנן מנטרה, כגון: “לא כואב לי” כאשר כל תא בגופנו זועק כאב. במצב זה, המילים מרוקנות מתוכן.
לשדר מסר לגוף משמעו: לנשום עמוק ולהרפות בכל נשיפה. לאפשר לדמיוננו ליצור מציאות שונה מזו של הכאב, כזו שאינה פחות מציאותית. לאפשר למנח הגוף להיפתח בכל נשימה יותר ויותר באותו אזור מכווץ ואט, אט לפתוח את החסימה.

קיימת גם אפשרות לנשום בצורה יותר אינטנסיבית. זאת נעשה לאו דווקא עם הופעת הכאב עצמו.
נתחיל מנשימה עמוקה אך איטית, ובהדרגתיות נגביר את הקצב עד שנגיע למצב בו הגוף מוצף בהרבה אנרגיה. במצב כזה, כאשר אנו פוגשים את הכאב (לרב הוא יצוץ תוך כדי הגברת הקצב), ועל אף זאת – ממשיכים לנשום, החסימה נפרצת[1].

כאשר מדובר בכאב כרוני המלווה אותנו שנים, לרב נזדקק לתהליך ממושך בכדי להרפות לחלוטין את האזור המכווץ. ייתכן מאוד שאף נאלץ לגלות בדרך רגש מודחק או מאורע טראומטי האגורים באזור המכווץ. במקרים רבים הגילוי יתרחש באופן ספונטאני תוך כדי הנשימה או ההרפיה. גילוי שיביא עמו ריפוי.

לכן, במידה והנכם סובלים מכאב כרוני. גם אם אתם בטוחים כי ידועה לכם הסיבה לכאב ואף למדתם לחיות עמו. דעו כי תמיד קיימת האפשרות שהסיבה אשר הייתה רלוונטית לכאב המקורי, כבר אינה הסיבה לכאב הקיים. מה גם וייתכן כי זו אינה הסיבה האמיתית מלכתחילה. יתכן כי קיים נושא לא פתור בחייכם הכלוא בתוך מגננה אינסטינקטיבית שפיתחתם עבורו.

על אף ונראה לעיתים כי כאב כרוני הפך לחלק בלתי נפרד מזהותכם. האפשרות שלנו להיפרד מכאב זה קיימת, והיא תתאפשר רק על-ידי התמודדות עמו. שהרי הניסיונות לטשטש את הכאב באופן זמני אינם מונעים את הכיווץ האוטומטי שלנו עם הופעתו. כיווץ שהולך וגובר בכל פעם בה הכאב חוזר או כשעולה הפחד שמא הוא הולך להופיע בשנית.

יחד עם זאת, הדרך להתמודד עם כאב ולהתעמת עמו אינה חייבת להיות אלימה. יש אפשרות להמיס את הכאב באופן הדרגתי על ידי שנרפה לתוכו וננשום אליו. השרירים יתרככו יותר ויותר וישחררו עמם מידע שיוכל לעזור לנו בהבנת מקור הכאב. מידע זה, ייתכן ויביא עמו התמודדות חדשה עבורנו בתהליך הריפוי. אך כל עוד נסגר בפני הכאב ונמשיך להניף את שלט ה”אין כניסה”, בוודאי לא תהיה לנו נגישות לאזור הפגוע.

עלינו להבין כי אותה יכולת מופלאה של גופנו ומחשבותנו להגביר כאב ולקבע אותו, אותה יכולת ממש יכולה גם להפחית כאב ואף לשחרר אותו.
לכן, כאשר עולה בכם כאב זכרו להרפות את השרירים, לנשום עמוק ולהקשיב למסר שהגוף מביא עמו.
יתכן וגופכם מאותת לכם לקחת צעד אחורה, ייתכן כי הוא מורה לכם על נושא מודחק הזועק להישמע או על בעיה פיזית שצריכה להיבדק.
בכל מקרה, אם נשמר את התגובה האינסטינקטיבית של הכיווץ סביב הכאב, הנ”ל יחמיר ואט, אט יהפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו.

היכולת להרגיש כאב היא מנגנון חשוב בגופנו. היכולת להרפות לתוכו היא המפתח לריפוי.

סגור לתגובות.