סיפור אישי

"שמי רחל , גרה בת"א , בת 56 , רווקה, בת אמצעית למשפחה בת 5 ילדים.
מגיל 29 אני בטיפול פסיכולוגי . עם הפסקות . תחילה עם מטפל 1/2 3 שנים, אח"כ עם מטפל אחר שנתיים.
לאחר הפסקה ממושכת עברתי למטפלת אישה, לטיפול ממושך של כמה שנים עם הפסקות.

בטיפול הפסיכולוגי לאורך השנים רכשתי כלים לפלס את דרכי בחיים. עלי לציין שבתחילת הטיפול הראשון ניתקתי את הקשר עם כל המשפחה שלי. לאחר מות אבי יצרתי קשר מחודש עם אימי, ולאחר מותה שוב נותק הקשר השפחתי.
למרות שהרגשתי שהטיפול הפסיכולוגי מקדם אותי , חשתי תסכול עמוק . ההרגשה היתה שהטיפול הפסיכולוגי מוגבל ולא עוזר לי בהתמודדות עם חוויות קשות בילדותי .
יותר ויותר הבנתי שהעבר מקשה עלי לפלס את דרכי בחיים. בעצת חברה בחרתי לחצות קווים . גם אני הרציונלית הנבונה והאחראית בחרתי לנסות טיפול אחר.
התחלתי עם יניב קקון , טיפול בנשימות.  את הטיפול התחלתי בתוך ה30 למות אמא שלי , ממה נפרדתי באהבה וסליחה. הטיפול היה תוסס מטלטל ולא פשוט , וכל הזמן שאלתי את עצמי איך לא נגעתי בחלקים אלה של אישיותי וזכרונות ילדותי בטיפול פסיכולוגי.
במרחק של זמן נראה שעיקר העבודה בנשימה היתה ללמוד לא להיאחז. להיות חשופה יותר לחיים, להיפרד מהרגלים נוקשים. והמתנה הגדולה, פחות ופחות כעסים.
לאחר תקופה, יניב שהרגיש שאנחנו מדשדשים בטיפול המליץ לעבור להתמקדות , וכך התחיל מפגש מרתק עדין ומרגש .

המפגש עם חן מתחיל בשיחה קצרה בעיקר על מה אנחנו רוצות לעבוד.
אני מודה שאני לא ממש מקדישה מחשבה על מה נעבוד, ומשאירה את זה לבירור במפגש. אנחנו מנהלות שיחה קצרה על תחושות מחשבות, וחן ברגישות ודיוק דגה מהשיחה כיוון. חן מציעה נושא לפעמים זה מתאים לי ולפעמים ממשיכים לברר עד לתחושה שזה מתאים.
הבירור עצמו עם חן הוא חוויה חדשה עבורי . אני ידועה כרגזנית לא קטנה כשאני לא מצליחה להבהיר תחושה או קושי. אני מאוד מתוסכלת ואומללה על שאני לא קריאה, והנה חן, בחיפוש עדין, מציעה דרך לבירור יחד.

ואז אני מתכנסת לתוך שקט וממתינה. הלא יאמן קורה. מתחילות לעלות תמונות ילדות , בעיקר תמונות נשכחות של ילדותי. דמויות ששכחתי , שכנים דודים מנהל בית ספר. המפליא שלא רק הדמויות צפות, אלא גם תחושות. למשל מנהל בי"יס יסודי. ההליכה שלו, החולצה הלבנה והמגוהצת והזיעה. עגלי זיעה בפנים שלו, גם אני התחלתי להזיע. מצאתי את עצמי מטיילת בעקבותיו בפרוזדור בי"ס . בעבר מנהל בי"ס היה מפחיד, מטיל אימה. וכאן, במפגש עם חן, טיילתי בעקבותיו כאדם בוגר. טיול של סקרנות ללא פחד. מצאתי את עצמי מתבוננת במנהל בפרוזדור בית הספר כשהגוף שלי חווה את המפגש אחרת. בלי ההתכווצויות של פחד, בלי הרעד, אלא בנינוחות בוגרת.

כל מפגש הוא אחר , מרתק, מפתיע. מציף דמויות מהעבר, תחושות בגוף, ריחות וצלילים . אין לי מושג לאן יובילו אותי המפגשים האלה. אין לי מושג מה החוויות החדשות בגוף יעשו לחיי , אבל מה שאני כן מרגישה שקורה לי, שאני יותר יציבה עם החיים שלי. ויותר מזה, יותר מפוייסת , נמס כעס של שנים."

לשיתופים נוספים

סגור לתגובות.