חן עין - הבר

מנחה בכירה של התמקדות (certificated coordinator). מלמדת אנשים דרך זו, ומסמיכה בה מטעם המכון הבינלאומי בניו יורק.

מטפלת ומלווה א.נשים בתהליכי חיים ובמצבים פוסט טראומתיים, דרך כלים סומאטיים ומבוססי מיינדפולנס ופוקוסינג.

הקימה יחד עם בן זוגה, יניב קקון, את בית הספר "פשטות",  בו הם מכשירים מטפלים ב- "F.O.B.T – תרפיה מבוססת נשימה והתמקדות" כבר מעל לעשור.

מורה ליוגה משנת 2005. עובדת עם הגוף ומאמינה ביכולות הריפוי שלו.

במהלך השנים האחרונות גם עסקה בחינוך ובהוראה בבי"ס ותיכון דמוקרטי, שם גם שזרה וקידמה יוגה, מיינדפולנס והתמקדות עם התלמידים ועם הצוות.

בעלת תואר ראשון במתמטיקה ולימודי תואר שני בפילוסופיה.

לימדה ומלמדת במכללות שונות:

  • "מכללת רידמן תל אביב" – לימודי תרפיה בנשימה במסלול לפסיכותרפיה גופנית.
  • "מכללת רידמן חיפה"  – לימודי התמקדות במסלול ללימודי נטורפתיה.
  • "בי"ס לפסיכותרפיה מתקדמת של אמתי מגד"  – חלק מצוות ההקמה וגם ריכוז והוראה של לימודי ההתמקדות
    בבית הספר.
  • "נביעה האקדמ-יה העברית" – חלק מצוות ההקמה וגם לימדה יחד עם יניב קקון ודון שרי אזרחי לימודי נשימה.
  • "מכללת אורנים" – מרכזת ומלמדת לימודי מיינדפולנס והתמקדות ביחידה ללימודי חוץ .


אמא לשני אהובים.

ובעיקר, הולכת בדרכה במסע חייה…

לאורך השנים בן זוגי יניב ואני פיתחנו וטיפחנו את תכנית הלימודים של בית הספר "פשטות". כיום ישנו מסלול דו-שנתי עשיר, בו אנו ומורות נפלאות נוספות, מלמדים ומלווים את תלמידנו, שעם השנים הופכים להיות קולגות, חברים וחלק מקהילה יקרה ותומכת.

א.נשים שלומדים להכיר אותי, תמיד מופתעים לשמוע על פנים שונים של העשייה שלי לאורך השנים. לעתים נשמע להם שעשיתי שינויים גדולים בחיי. אף פעם לא הרגשתי ככה. אני רואה את דרך חיי כדרך אחת שבה אני צועדת, ובכל פעם נוספו אליה גוונים או כיוונים, שהגיעו בדיוק מתוך המקום שבו הייתי ומתוך כל מה שהוביל אותי להיות בו.

אני גם בת אדם מורכבת ומגוונת, ואני חושבת שלכן אני כל כך יכולה להכיל מורכבויות שמגיעות אלי לקליניקה, ומעריכה ואוהבת כל כך לעודד א.נשים להכיל ולהחזיק את ה"גם וגם".

אנסה לשזור כאן את חיי הבוגרים לכדי תהליך אחד בו כל הגוונים התחברו יחד: 

אני ממש טובה במתמטיקה, תמיד הייתי (גם כשהמורה בכיתה ה' אמרה לי שאני פשוט לא טובה במתמטיקה. בטח למדנו חומר טפל וטכני או שפשוט לא התחברתי לאישיות שלה. בכל אופן, ממש זוכרת איך גם אז היא לא הצליחה לערער את הידיעה והאהבה שלי לתחום). למדתי ונבחנתי בחמש יחידות מתמטיקה בהתלהבות גדולה (את המורה הזו אהבתי), והמשכתי ללימודי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת חיפה, שפתחו לי מחשבות וסקרנות על אינסוף, על סתירות לוגיות ועל הסדר הקוסמי והמופלא של היקום.

מאוד אהבתי את החשיבה והיצירתיות בשיעורי התכנות והאלגוריתם, אבל היה לי ברור שאין לי את הסבלנות לשבת שעות מול מסך ולחפש באגים בתוכנה. אז כשסיימתי את התואר וחיפשתי עבודה לבינתיים, פניתי להוראה. אני אוהבת ללמד, וכך היה מאז שאני זוכרת את עצמי (אפילו זכורות לי כמה פעמים בכיתה ח' שביקשו ממני להחליף מורה חסרה בכיתות הנמוכות). בצבא הייתי רכזת ת"ש (הנה רמז על חלק נוסף בי שלא מסתדר לא.נשים – רגשות ואוריינטציה טיפולית עם מתמטיקה?), כבר כחניכה בקורס הייתי מאותרת להדרכה, ואכן במחצית השנייה של השרות הייתי מדריכה בקורס של הרכזות.

לאחר סיום התואר לימדתי וריכזתי את לימודי המתמטיקה ב"בית של תמר", תיכון קטן ואינטימי של תלמידים עם "הפרעות קצב וריקוד" (כך אני אוהבת לקרוא לזה). במקביל המשכתי ללימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב והייתי על תקן עוזרת הוראה באונ' (מסע בפני עצמו) – ממתמטיקה להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, וגם השלמתי לימודי תואר ראשון בפילוסופיה ועברתי לחוג לפילוסופיה, כדי להעמיק בפילוסופיה של המזרח – האהבה והתשוקה שהייתה לי בכל הזמן הזה, שעוד לא חשפתי כאן.

חוזרת אחורה לשנת 99' בשהותי בהודו, שכה חיכיתי לפגוש, התחלתי ללמוד ולתרגל יוגה ומדיטציות. משהו בי ידע שיש שם משהו בשבילי וממש חיכיתי להיחשף לדרכים הללו ולהעמיק בהן. כך, במקביל ללימודיי האקדמאיים ולמשרת הוראת מתמטיקה, המשכתי להעמיק בקורס מורים ליוגה דו-שנתי, חזרתי לשהייה בהודו ללמוד יוגה באשראם, עשיתי ויפאסנות, תרגלתי מדיטציות והתחלתי גם ללמד קבוצות יוגה.

בגיל 29, עם משרות הוראת מתמטיקה במכינות פרטיות, הוראת יוגה וכמעט לקראת סיום תואר שני, יניב בן זוגי ואני, החלטנו לעזוב הכל כדי לצאת למסע, וטסנו להודו לזמן לא מוגדר.

במסע הזה העמקתי עוד ועוד את תרגול ולימוד היוגה והבודהיזם. טיילנו ביחד ולחוד – הרבה טבע, מנזרים, מוזיקה, א.נשים, מסעות בתודעה ובגוף וגם עבדנו – לימדתי שיעורי יוגה והנחנו יחד הרבה סדנאות של נשימה מעגלית. כשחזרנו לארץ, החלו געגועיי למחול (כל ילדותי ונערותי רקדתי) וחזרתי לרקוד עד שיילדתי. יניב ואני התחלנו ללמד במכללת רידמן במסלול לפסיכותרפיה גופנית, ובי ביעבע הרצון ללמוד משהו שיביא את הדרך שאני מלמדת ומאמינה בה גם לתמיכה יותר אישית ואינדיבידואלית, חיפשתי "פסיכולוגיה בודהיסטית" חיפשתי "ייעוץ פילוסופי" ומצאתי את ה"התמקדות"! ! !

גיליתי שיש פרקטיקה, דרך, פילוסופיה שמאפשרת בדיוק את מה שחיפשתי, מאז אני בדרך הזו. למדתי עם הרבה מורים מהארץ ומחו"ל. התמחיתי ב Whole body focusing, Inner relationship focusing, פוקוסינג לילדים ובני נוער, ומזה כמה שנים אני מנמחה בכירה – coordinator, הסמכה שבפועל מאפשרת לי להסמיך אחרים, אבל מעבר לזה היא הסכמה להמשיך בדרך, להפיץ אותה ולהרחיב את גבולותיה.

היום, באופן מאוד מרגש אני מחברת את הקצוות. שתי פילוסופיות ודרכים משיקות שהתחברו לחיבור שממשיך להתהוות אצלי: בודהיזם והפילסופיה של ג'נדלין (אב ההתמקדות) | פרקטיקת ההתמקדות והמיינדפולנס.

לאורך השנים לימדתי הרבה יוגה, מצאתי את ההשראה לתרגול והלימוד שלי ב- Tri Yoga והרצון לרקוד לא הרפה ממני. היום אני רוקדת אצל אורלי פורטל ומוצאת אדמה, שמחה, יצירה וחיבור לתודעה נוכחת דרך גוף, גם בתנועה הזו.

לאורך המסע חוויתי שני הריונות מרגשים ושתי לידות בית מעצימות ובלתי נשכחות. ומאז אני במסע ההורות המרתק והמחבר.

לאחר שסיימתי את חלקי בגן אימהות של בתי השנייה, כשאני מלמדת יוגה, התמקדות ורוצה לחזור ללוות א.נשים בקליניקה, הגיעה הצעה שהפתיעה אותי… רציתי ללמד כמה שעות מתמטיקה בתיכון הדמוקרטי בזכרון יעקב, רציתי ללמד חמש יחידות לבגרות וכך היה. מה שלא תכננתי זה להיכנס לחינוך. לא תכננתי בכלל. אבל מרגע הראיון לא הרפו ממני, ובאיזשהו שלב הבנתי שכנראה יש כאן משהו בשבילי ואמרתי "כן".

במשך חמש שנים ליוויתי מקרוב, קרוב מאוד, בני נוער מדהימים ומרגשים שהרחיבו לי את הלב מעבר למה שניתן לתיאור במילים. אז כמובן שהכנסתי לתיכון: שיעורי יוגה, שיוכלו לבחור גם תרגול וחינוך גופני מהסוג הזה; יוגה לנערות – שילמדו על רצפת האגן שאף אחד לא מספר לנו עליה עד קורסי ההכנה ללידה; חינוך למניות בריאה (שגם הלכתי ללמוד והוסמכתי, כדי לתת מענה רלוונטי ולהבין יותר את המציאות של אלו הגדלים לתוכה היום); שיעורי התמקדות; תרגולי בוקר של מיינדפולנס גם לילדים הצעירים יותר; והעברתי השתלמויות ותמיכה לצוות דרך פרקטיקת ההתמקדות וההקשבה הגופנית. בתקופה זו למדתי המון מאנשי ונשות צוות מעוררי השראה. אבל יותר מהכל, נזכרתי כמה אני אוהבת ומחוברת לגיל הנעורים, כמה אני מבינה לרחשי ליבם של אותם נערים ונערות, ושבעצם הרצון העמוק שלי הוא ללוות אותם בתוך המסע של התקופה המאתגרת הזו. כיום אני מלווה בקליניקה גם בוגרים וגם נוער.

מתוך המפגשים האנושיים וההבנה כמה א.נשים נושאים בתוכם טראומות, עם השנים גם העמקתי את הלמידה של נושא הטראומה והפוסט טראומה דרך לימודי SE, כולל לימודים עם פיטר לוין עצמו (מייסד השיטה) ולימודים של תיאוריית הפוליווגל של ד"ר סטיבן פורג'ס, בעזרתם אפשר להבין כיצד לעבוד ישירות עם מערכת העצבים האוטונומית, ולשחרר אותה מתחושת האיום שהיא לכודה בה.

הנשימה היא אחד הכלים והעוגנים המשמעותיים בחיי, ככלי להתבוננות; לנוכחות ברגע, בגוף, בחיבור של גוף-סביבה; ככלי להנעה והתמרה של אנרגיה, של הפרנה, באמצעות תרגולי פראניימה עתיקים וחכמים; ככלי להרגעה של המערכת העצבית וקרקוע; וגם ככלי להנעה רגשית ולמעבר למצבי תודעה non-ordinary. אני נעזרת בנשימה ביום, ביום, בתרגוליי וגם בעבודה שלי בקליניקה ובהוראה, ומאפשרת לעוד א.נשים להעמיק בפעולת חיים מעוררת פליאה זו.

הגוף הוא עוגן ובית דרכו אני לומדת את עצמי. באמצעותו אני מבטאת אותי, הוא כלי הנגינה שלי. בתחושותיו, גם אלו הנעימות וגם הכואבות, הוא מסייע לי להיות יותר נוכחת.

התודעה הקוגניציה מעיפה אותי בסקרנותה לחקור את החיים, את תהליכי החיים באשר הם, ובהיותה חלק מהאינטגרציה שמייצרת משמעות.

אני מאמינה שנוכחות ערה וחומלת היא הדרך שלנו לחיות חיים יותר משוחררים ומיטיבים לנו ולסביבה. כל התרגולים, העשייה, הלימוד, האופן שבו אני חותרת להיות אמא, מורה, בת זוג, מטפלת, רוקדת, אישה נעה בעולם… הם עבור חיים מתוך נוכחות כזו. בכל רגע ורגע מחדש.