יניב קקון

מוביל דרך בתחום הטיפול בנשימה בארץ.
מייסד ב- co את שיטת ה- F.O.B.T- Focusing Oriented Breathwork Therapy 

מטפל, מנחה קבוצות ומוביל תהליכי צמיחה ומודעות במהלך שני העשורים האחרונים.

מומחה ללימוד וטיפול באמצעות טכניקות נשימה ככלי לעבודה רגשית וקלינית.

מטפל במצבי לחץ, טראומה ופוסט טראומה בשיטת – SE (somatic Experience) הפועלת דרך וויסות מערכת העצבים.

מוסמך בהתמקדות מטעם המכון הבינ"ל בניו יורק (Focusing Trainer).

משלב בעבודתו העמדות (קונסטלציה משפחתית), עבודות גוף ומגע בתהליכי נשימה.

מוזיקאי יוצר ואמן נאי (חליל מהמסורת הסופית).

אבא אוהב מסור ולומד.

לימדתי כמרצה ב”מכללת רידמן”, והכשרתי שם מטפלים בנשימה במסלול לפסיכותרפיה גופנית.
הייתי שותף בהקמה ולימוד של תכניות ללימודי נשימה במסגרת האקדמ-יה העברית.
שותף בהקמה ולימוד במסגרת בית ספר "מגד" ללימודי פסיכותרפיה ברשות אמתי מגד.

את עבודת הנשימה למדתי באופן ישיר ממורים מהארץ ומחו"ל אשר יסדו שיטות בגישות מערביות : נשימה מעגלית, ריברסינג, נשימה הולוטרופית. כמו כן למדתי וחקרתי את סודות הנשימה ממסורות עתיקות : פראניאמה (המסורת היוגית) וטקסי זיכ'ר (מהמסורת הסופית). אולם אני מרגיש כי עיקר הידע נמסר לי דרך המורה הגדולה – "הנשימה" עצמה, הן במסעי האישי כתלמיד והן כמורה ומוביל דרך. הנשימה הינה עבורי "מצפן" המוביל לחכמה גבוהה המגיעה מהגוף ומהתודעה. 

כשאני מתבונן על חיי אחורה בזמן, המחשבה הכי רחוקה שלי אז לא לקחה אותי לדמיין שיום אחד כל כך הרבה מטפלים בנשימה בארץ יהיו תלמידיי או שאמצא עצמי מנגן על במה ומקליט מוזיקה.

אם אפשר להתחבר למפגש הראשוני שלי עם הנשימה, אז זה התחיל בגיל 5. בלילה אחד התעוררתי עם קשיי נשימה ובהמשך אבחנו אותי כסובל מאסטמה. מהר אמי הסיעה אותי לבית החולים וכעבור זמן מה מצאתי עצמי עם מכשיר אינהלציה על פניי. שנים לאחר מכן שאלתי מה הוביל אותי לזה, והבנתי שכבר ברגע הלידה התעצבו לי הרבה אמונות וכך גם הנשימה שלי.

באחד ממסעות הנשימה מצאתי עצמי כעובר ברחם שמרגיש שלא אוהבים אותו בעולם והעובר הזה רוצה לצאת החוצה אבל דמות הורית אחת (במקרה הזה אבא שלי) לא מעוניינת בו. ברגע זה הבנתי, בעודי נושם כי פיתחתי אמונה שלא אוהבים אותי בעולם אלא אם אהיה טוב ולא סתם טוב אלא "הכי טוב".

חוויית נטישה עוד כעובר הביאה אותי להיות הילד הכי טוב של אמא, הילד הכי טוב בגן, התלמיד הכי טוב בבית ספר, החבר הכי טוב, המטפל הכי טוב והמוזיקאי הכי טוב… וזה כל מה שעניין אותי להיות: הכי טוב. לא משנה כמה אני נהנה מהמוזיקה, כמה אני נהנה מהחיים, כמה אני נהנה מהמפגש עם המטופל/ת או התלמיד/ה העיקר להיות הכי טוב, כי רק כך אהיה אהוב.

במסגרת הכי טוב וחוסר חיבור לרצונותי העמוקים, החיים הביאו אותי ללמוד משפטים והתקבלתי להתמחות במשרד עורכי דין מוביל בתחום שוק ההון בתל אביב ולאחר מכן עבדתי כעו"ד במחלקה משפטית של חב' תקשורת, אבל אז קרה משהו.

בת דודתי שהייתה לי כאחות גדולה, חלתה בסרטן ובמשך 4 שנים נאבקה במחלה. לבסוף מצאתי אותי נעמד על קצה מיטתה במחלקה האונקולוגית בשעותיה האחרונות. הבטתי בפניה ושאלתי את עצמי "לאן היא הולכת? "… זה היה המפגש הראשון שלי עם המאסטר הנוסף שלי בחיים מעבר לנשימה והוא המוות. מאותו רגע שאלתי את עצמי "יניב מה אתה רוצה?" שאלה הכי בסיסית לכאורה שמעטים בודקים עם עצמם. במה אתה רוצה להזין את הגוף שלך? לאיזו מציאות אתה רוצה להתעורר? האם אתה רוצה להמשיך את השיחה הנוכחית עם האדם שמולך? האם אתה רוצה להמשיך בקשר הזה? וכך הבנתי שהחיים חולפים ואם לא אעשה שינוי אפספס את המתנה הכי גדולה שקיבלתי.

השינוי הביא אותי לעזוב הכל. משרה.. כסף ..רכב.. דלקן.. חופשות.. ולהתחיל מהתחלה. תוך כדי המסע עזבנו, אשתי חן ואני, את חפצינו, את הבית והחלטנו לטוס להודו, למסע פנימי. בהודו טיפלתי וקיימנו הרבה סדנאות תהליכיות. הבנתי שאני רוצה להתמסר למשהו אחד, ליעודי בעולם שכבר חיכה לי בסבלנות רבה – היותי "מטפל". מדיום גדול ומפורסם בהודו אמר לי שרוב גלגוליי חיי הייתי מטפל ועוסק בריפוי, אבל עבורי זו הייתה תגלית ובחירה חדשה, ובשנת 2008 הציעו לי ללמד יחד עם חן, בת זוגתי ושותפתי, נשימה מעגלית במגמה לפסיכותרפיה גופנית ב"מכללת רידמן".

עם השנים שלי בעבודתי כמטפל וכמורה לנשימה, גיליתי כי ישנן שיטות שהתחברתי אליהן יותר וכאלו שפחות, כאלו שעבדו לי יותר וכאלו שפחות. התנסיתי במגוון רב של שיטות טיפול ולא רק בנשימה וגיליתי כי מה שלבסוף הביא לשינויים הכי מרחיקי לכת בחיי הייתה הנשימה.

בשלב מסוים בדרכי כמורה הבנתי שמשהו בללמד נשימה לא הספיק לי וחיפשתי משהו שישלים את העבודה הזו. לא הספיק לי לעבור תהליכים קצרים עם מטופלים וכל התכנים שהיו עולים בסשן נשימה היו זקוקים לעיבוד ועיגון. אולם, אני לא אוהב לדבר הרבה וגם מוצא את הדיבורים עוזרים בתהליכי ריפוי אך באופן מוגבל מאד. מה גם שעבודת קתרזיס בנשימה, שאפיינה את האופן בו עבדו מוריי, מאד לא תמכה במטופלים מסוימים. הגישה של לנשום כדי "לשחרר" תמכה יותר בלנסות לשחרר כל מה שקשה היה להקשיב לו, והנסיון הזה חיזק דפוסי הזדהות של הנושם ומנע הקשבה לאותם מקומות שמבקשים אותה. הבנתי שמשהו חדש מבקש להתפתח…

מתוך שנים של למידה וניסיון, התפתחה הגישה שלי יחד עם זו של בת זוגתי חן, המשלבת בין עולם הנשימה לעולם ההתמקדות – F.O.B.T.   ("תרפיה מבוססת נשימה והתמקדות"). בגישה זו אין ניסיון לשחרר כלום. כאן הנשימה היא כלי עזר לא לשחרור, כי לאחר השחרור הייתה אמנם תחושת הקלה אבל הכל שב וחזר כדפוסים. אם דברים חוזרים ושבים זה אומר שהם רוצים שיקשיבו להם. את מיומנות ההקשבה קיבלתי מההתמקדות. לנשום כדי "להתרחב "בתוך משהו הביא לשינוי מוחלט ולתנועה קדימה.

עם השנים, המיומנות והניסיון, הגיעו אלי מקרים מורכבים יותר, כגון מקרים של פוסט טראומה מורכבת או טראומה לא מדווחת, שעבודת נשימה קתרזיסית לא הייתה מתאימה ונדרשה התאמה. מה גם שעבודת נשימה מכניסה מהר מאד את המטופל לשדות של טראומה, ולכן נדרש קצב אחר, עוצמות אחרות בעבודה והרבה יותר עבודת וויסות איטית. מיומנויות אלו המשכתי לטפח דרך עבודתו המדהימה של פיטר לווין, מפתח ה- SE, שהיה גם תלמידו של יוג'ין ג'נדלין שפיתח את ההתמקדות.

עבודת ה- SE  מבוססת בין השאר על הקשבה ל- Felt Sense  "תחושה מורגשת" , מונח שיצר ג'נדלין, על הבנה של שחרור טראומה מהגוף אצל בעלי חיים, ועל עבודתו של סטיבן פורג'ס רבת השנים ומחקריו האקדמאים על עצב הואגוס ופיתוח תיאוריית הפולי ואגל  Poly Vaigal . פיטר פיתח שיטה וכיום מחקרי מוח רבים מגבים את עבודתו.

כל הידע והניסיון הזה, יחד עם מקרים רבים מהשטח, עזרו לי ולחן ליצור את תכנית הלימודים הדו שנתית שלנו שמעניקה כלים לאנשי טיפול רבים וותיקים וגם לכאלו בתחילת דרכם. תכנית הלימודים שלנו כבר עושה את צעדיה לקראת המחזור ה-14 בשנת 2021, והתוותה דרך לשימוש אחראי ומקצועי בנשימה ככלי טיפולי גם במקרים מורכבים. התכנית, כמו תמצית הומאופטית, זוככה וזוככה עוד ועוד עם השנים ויצרה משהו שלם, אורגני, המאפשר למטפלים רבים ללוות אנשים בתוך תהליכיי חיים משמעותיים.

פן נוסף שהתגלה בחיי מתוך התהליכים הרבים שעברתי עם הנשימה היה החיבור למוזיקה. נפרץ בי סכר של יצירה וידע חבוי שלא הייתי מודע לקיומו, וכך בגיל 32 (גיל לכאורה מאוחר להתחיל ללמוד מוזיקה) מצאתי עצמי מתחבר לצליל דרך כלי נשיפה ו-7 שנים לאחר מכן כבר מקליט עם טובי האמנים מתחום המוזיקה השורשית בארץ. הכלי עליו אני מנגן הוא חליל שנקרא "נאי" מלשון "נהי". בעברית זהו "בכי", בכי של געגוע כיסופים לשורש הנשמה. זהו למעשה החליל הכי עתיק בעולם. הסבא של כל כלי הנשיפה. קנה חלול עם 7 חורים שהצליל שלו מחבר אותי למרחב עתיק נטול מילים.

כחלק מחיבורי הטבעי לעולם הסופיזם והמוזיקה הזו טסתי לטורקיה ללמוד עם מורה סופי בכיר dr. murat salim tukc, וחקרתי את תורת המקאם לעומק ומצאתי בה מרחב של מדיטציה ויצירה. הרבה תודות להראל שחל שלימד אותי רבות על תורה זו. לאורך השנים ניגנתי בכמה הרכבים, כל הדרך עד לנגן על במת כנסת ישראל. לבסוף מה שבחרה נפשי להתמסר אליו יותר היה ריפוי דרך מפגש עם ישיר ואינטימי עם א.נשים ולא על במה. ההתמסרות לתלמידים שלי והרצון החדור שבי להפכם למטפלים טובים, היא זו שהכריעה לאן רוצה נפשי לדייק.

כיום אני חי עם חן בת זוגתי ושני ילדיי צוף ותהל בזכרון יעקב. תלמידינו הופכים להיות קולגות, חברים ושותפים לדרך. בוגרינו ומטפלים ותיקים ממשיכים להגיע להדרכות אישיות וקבוצתיות שאנו מנחים. חלק מהתלמידים הקימו מיזמים בתחום, בין היתר "מאגר מטפלי נשימה" ע"י גל אתר המרכז ידע נרחב וסיעור מוחין משותף של מטפלים רבים בנשימה.

אני שמח גם שתלמידנו מהעבר ממשיכים להיות בקשר וחברים בקבוצת וואטסאפ פעילה מאד. בקבוצה זו מאגר גדול של תלמידינו ובה כל הזמן הם מפנים מטופלים אחד לשנייה. כמו כן, כשמטפל מקיים סדנה והוא זקוק לתמיכה של מטפלים, תמיד יהיו כאלו שיסכימו לעבוד ולתמוך. בכך נוצר מנגנון שהופך את הפרנסה מטיפול לפשוטה יותר ותומכת יותר.