חזרה לזמן בו היית תינוק

לפני שבועיים הגיע ד"ר סטניסלב גרוף למדינת ישראל כדי להעביר סמינר נשימה הולוטרופית, פרי פיתוחו, באוניברסיטת ת"א. גרוף בן 84 ,גבוה, בלורית אפורה, עור פנים מתוח אין מה לומר נראה טוב. מעבר לטון המונוטוני והמשעמם שלו שהרדים אותי, לגרוף הייתה בשורה מדהימה לבני האדם. הוא מראשוניי וממייסדיי הפסיכולוגיה הטראנספרסונאלית. זו היתה חוויה מיוחדת לשמוע אדם כה מבוגר שמגיע מהמיינסטרים לכאורה. גרוף פסיכיאטר בהשכלתו ובעיסוקו, וכבר מהרגע הראשון הניח הכל על השולחן ודיבר על LSD והשימוש שלו בפסיכותרפיה, דיבר על אייואסקה וההתנסויות שלו, דיבר על התרומה של MDMA שנתגלתה במחקרים ובעבודה עם פוסט טראומטים. כל זה בתוך אודיטוריום של אוניברסיטת ת"א. לא מובן מאליו.

ד"ר גרוף הוא פסיכיאטר אמריקאי ממוצא צ'כי שהחל בשנות ה- 70 לטפל במסגרת מחקרים, עם מינונים של LSD בשילוב פסיכותרפיה. התוצאות היו מדהימות. כאשר המטופלים חוו התרחבות של התודעה היה פתח, חלון כניסה פנימה לתוך עולם שביקש ריפוי, כאשר גרוף מצידו עשה זאת בצורה מבוקרת ומדויקת.

עברו שנים וה- LSD יצא מן החוק. גרוף שהבין כי כל אדם חייב לחוות בחייו חוויה טראנספרסונלית כדי ליצור שינוי מהותי בתוכו חיפש אלטרנטיבה. כשגילה את הפוטנציאל הגלום בחכמת הנשימה, פיתח אופן עבודה ומתודה שנחקרה בקליפורניה הרבה שנים וידועה בשמה "נשימה הולוטרופית". במהלך סשן הנשימה המטופלים חוו חוויות רוחניות והתרחבות תודעתית אשר הביאו לתובנות עמוקות על חוקי היקום וגם על חייהם.

הפסיכולוגיה הטרנספרסונאלית היא התפתחות ענף במדע הפסיכולוגיה המתייחס לאדם בכללותו ורואה קשר ישיר בין מצב בריאותו הפיזי של האדם לבריאותו הנפשית. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית משתמשת בשיטות טיפול כגון שמאנזים, דמיון מודרך, חלומות כדרכי טיפול רלוונטיות שניתן לעבוד עימן למען הריפוי. פירוש השם: טרנס = מעבר ופרסונאל = אישי, כלומר: פסיכולוגיה שמעבר לאישי. האישי הינו הביוגרפיה הפרטית של האדם מרגע שנולד לעולמנו, המבוססת על החוויות שצבר מהולדתו ואשר עיצבו את אישיותו. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית לוקחת את העצמי הפרטי הכולל בתוכו את כל הזיכרון האנושי גם אם התרחש בגלגול אחר, בזמן הלידה או בזמן העיבור.

הפסיכולוגיה הישנה של פרויד למעשה נשענת על חוויות האדם החל מרגע הלידה. כלומר, התינוק נולד "טבולה ראסה" היינו, דף חלק ומאותו רגע צובר חוויות. ואילו יונג, גרוף ובפסיכולוגיה הטראנספרסונאלית התייחסו לרגע הלידה, לתקופת ההריון ולרבדים קרמטיים כמשפיעים על מבנהו הנפשי של המטופל. בעצם גם לאונרד אור אבי שיטת ה"ריברסינג" מתייחס לחווית הלידה כחוויה משמעותית שיצרה בנו דפוסים רבים והותירה את חותמה.

ד"ר גרוף מתאר ארבעה שלבים של הלידה, כאשר לא מעט פעמים משהו משתבש באחד השלבים. החזרה לחווית הלידה ולתקופת העוברות דרך הנשימה מאפשרת תיקון לחוויה זו ושבירת דפוסי התנהגות ואמנות מושרשות שנוצרו ברגע זה. לדעתי החזרה לחוויה כה קדומה ושורשית בנו לא אפשרית בטיפול בשיח. מניסוני עם מטופלים ובתהליך האישי שלי הצלחתי לגעת בחוויות אלו ולרפאן רק דרך הנשימה או טקסים מרחיבי תודעה.

מה שקרה לי בסדנה של גרוף היתה חוויה קלאסית "לפי הספר". חזרתי למצב תודעתי עוברי והן למצב גופני פיזי ממש של עובר. משך הסשן נשימה הוא שלוש שעות (ארוך מאד) ובכל פעם עולה חוויה ולאחריה אם ממשיכים לנשום מצליחים להגיע לעומקים תת הכרתיים עמוקים יותר ויותר. בשלב מסוים הידיים שלי התאגרפו (אין מדובר על תופעת הטטני כיווץ הגפיים הידועה). גם הגוף התקפל באופן לא נשלט ולפתע החל לצאת ממני בכי מוזר. ככל שהמשכתי לנשום ולאפשר לבכי לצאת הוא נעשה דק יותר בצליל שלו עד שנשמע כמו בכי של תינוק בן יומו. אני מעולם בכל שנות נסיוני לא שמעתי בכי עם טונציה כזו מאדם מבוגר. אין לי ספק שהקול הזה היה אגור בגוף במה שנקרא "זכרון תאי" במשך שנים. כאשר שכבתי ללא יכולת לזוז במצב עוברי ובכי של תינוק עולה ממני יכולתי לשאול את אותו עובר בליבי מה אתה מרגיש? ומה שעלה היה "אני רוצה לדעת שאני אהוב רק כי נולדתי". המצב המיוחד והפתוח בו הייתי שרוי היה קרקע רכה לספוג כל מסר שהיה רוצה העובר לשמוע ולהזין את התאים שלו. זה חלון הזדמנות לשינוי מציאות. כלומר לי זה לא עובד "לחשוב חיובי". המסר החיובי חייב להיכנס רק לאחר שהסכמתי לחוות את הכאב, את הבדידות, את החשכה שבה היה העובר ומתוך זה התפנה מקום חדש. אי אפשר לדלג על שלבים ולהגיע ל"בונוס".

בשלב אחר של הסשן עלתה תמונה בהירה של כל משפחתי מולי כאשר אני מחבק אחד אחד ורק מול בני צוף עלה עצב מתקופת חיים אחרת. הנשימה איפשרה לי לשהות עם הכאב הלא מובן הזה יותר ויותר עד שהותמר. בתום הסשן התמלאתי בהודיה לנשימה שעוזרת לי להגיע לעומקים שאף תרפיה לא מביאה אותי. דברים שלא ידעתי שהם חבויים בי. אין ספק שהמרחב שגרוף הביא הפשטות שלו, החוסר ענין שלו להיות מורה אלא חוקר מלא עניין וסקרנות, יצרו עבורי תנאים מעולים לחוויה שורשית עמוקה ולריפוי.